מהפך נוסף חל על תפקיד האב בשנות השמונים של המאה ה- 20 כאשר יותר ויותר נשים יצאו לשוק העבודה, רכשו מקצועות ושאפו לעשות קריירה. במקביל למודעות לזכויות האישה התקבלה באותה עת האמנה לזכויות הילד מטעם האו"ם אשר הסדירה את זכויותיהם של קטינים. כתוצאה מתהליכים אלה ,האבות נדרשו הן ע"י האמהות והן ע"י הצאצאים "לשוב הביתה" לחיק המשפחה אך הפעם ממקום אחר: כמקור לתמיכה ומשענת , עם יכולות גידול וטיפוח ויחס רך ורגשי לילדיו. דרישה זו הולידה את המושג של " האב החדש" האב המעורב רגשית, במקביל לאם, בגידול וחיי ילדיו.
הדרישה להיות " אב חדש" , אב מעורב רגשית "כמו האימא" הפגיש את הגברים עם דילמה לא פשוטה: האבות נדרשו לזנוח מאחוריהם את התפקיד המסורתי כפי שנתפס והונהג ע"י אבותיהם ואבות אבותיהם מימי התנ"ך ועד אותה עת. חוויה זו, נחוותה באופן תרבותי לא מודע כמעין " בגידה" מגדרית וכניעה לתכתיבי נשים וילדים . התחושה הייתה שלו האבות הקדמונים היו עדים למתרחש היו מזדעזעים ולא מאשרים. הדרישה החברתית- תרבותית לשבירת מחסום זה פגש קושי נוסף עבור גברים רבים: השפה הרגשית , הטיפול היומיומי המעורב והמכוון לילד לא היה ברמה היסטורית מנת חלקם של הגברים ולכן הם נדרשו כעת ללמוד את רזי הגידול והטיפוח של תינוקות וצעירים מפי האמהות אשר כאמור, מתמיד היו ונשארו קשורות לנשים אחרות ולרזי הגידול ההורי. כצעד מרחיק לכת לדרישה החברתית הנ"ל גברים נדרשו לראשונה להיות נוכחים בחדר הלידה ובהמשך להשתתף כמלווים פעילים בקורסים להכנת הלידה וכו' . עבור גברים רבים הדבר דימה לכניסה לטריטוריה לא מוכרת , אולי אסורה מעט והתקשו למצוא את מקומם ואת תפקידם בסיטואציות כאלה. יחד עם זאת, עבור גברים רבים מאוד הייתה זו הזדמנות בלתי רגילה לאפשר לעצמם להעניק מעצמם לצאצאיהם לא רק בתחום הפרנסה, הגבולות והמשמעת אלא גם מתוך העוצמות הרגשיות, האישיות והאוטנטיות של מקורות רוך רגש יכולת אמפטיה והכלה המצוי בקרבם מבלי להפוך בהכרח ל"נשיים" או " רכים". עבור ילדים רבים הקרבה הרגשית לאבות היה מקור מרענן של הזדהות והשתייכות , משענת בטוחה ומנוסה לגדול בצורה בריאה, חופשייה ובטוחה יותר. האב החדש נדרש להיות אב מעורב בחיי בניו ובנותיו באותה מידה. מחקרים חדשים הראו שילדים הגדלים בזכות המעורבות הפעילה והרגשית של שני הוריהם- המקדמים גם את עצמם ברמת העבודה- גדלים להיות בני אדם בעלי יכולת לאמפטיה ולהשיג הישגים גבוהים ברמה האקדמית והתפקודית. בהדרגה, גברים רבים אימצו את המודל החדש לאבהות , נטלו חלק נכבד בתהליכים משפחתיים משמעותיים מבחינה תקשורתית- רגשית, הפכו למעורבים ופעילים במסגרות החינוך והטיפול בילדיהם, למדו לחתל, לבשל ואף התפתחו בקריירות שבעבר היו מנת חלקן רק של אמהות. בחלק מהמקרים האם הפכה למפרנסת הראשית והאב היה למגדל הראשי של ילדיהם. לצד המהפכה בעולם האבהות עדיין הזמינות והנוכחות המעשית של אבות רבים בחיי היומיום של ילדיהם הצטמצמה עד מאוד בשל דרישות העבודה והפרנסה והשאיפה לפיתוח קריירה. במקרים מסוימים אבות פגשו את ילדיהם בשעות הבוקר המוקדמות או רגע לפני השינה ו/או בשבת. הוי אומר שלצד המודעות הגוברת בחשיבות תפקיד האב בחיי ילדים לצורך התפתחותם הרגשית התקינה, במקרים לא מעטים הגברים נותרו מחויבים לעולם העבודה התובעני מבחינת שעות העבודה, לדרישות הפרנסה ולשאיפות האישיות לחיי קרירה ולמשאלה לצבירת הון.
בעשור האחרון חוקקו חוקים המסדירים את זכויות האבות כגון: חופשת לידה עבור האב, ביטול חוק חזקת הגיל הרך אשר העניק בעבר לאמהות זכות קדימה ובלעדית לגדל תינוקות מתחת לגיל בי"ס. וכו'. בעידן הנוכחי הלכה וגדלה בצורה תקדימית את השתתפותן של נשים במעגל הקריירה והעבודה במקביל ובדומה- ולעתים אף יותר- לגברים העובדים שעות מרובות. בהמשך לתהליכים שהתרחשו בחברה המערבית בכלל ובעולם העבודה, בפרט - אשר החלו לפני כמאה ועשרים שנה ואשר השפיעו באופן מכריע על מהות תפקיד האב ובהמשך על תפקיד האם- המצב היום הנו ששני ההורים נמצאים במקרים רבים מאוד מחוץ לבית לאורך מרבית שעות האור. עובדה זו מטשטשת עד מאוד את ההבדלים המסורתיים שהיו בעבר לגברים ולנשים לגבי תפיסת תפקידם ההורי בצורה שונה ברמה המגדרית. זוגות רבים, גברים כנשים מתמודדים היום במעשה להטוטנות, דהיינו: כיצד לשלב חיי קריירה ועבודה עם חיי משפחה ואינם רואים כל הבדל או שוני בתפקיד האב לעומת תפקיד האם אלא מדברים בקול אחד על התפקיד ההורי ועל חלוקת מטלות הוריות למיניהם- רגשיות , טכניות, ערכיות ואחרות בצורה שוויונית ובחלוקה צודקת לכל צד.
• 11.01.16
אתם לא מאמינים מה קורה ביער הקסום", מספר הפסיכיאטר ד"ר בנימין וגנר, והנוכחים, כולם רזים ונמוכים לגילם, יושבים סביבו במרפאת הפרעות אכילה בילדים ונוער בבית החולים שיבא, ומקשיבים. "הגיעה אלינו אורחת — השדונית הקונדסית ורבע — ויחד עם אחיה השדון הקטן הם משגעים את הדודה שלהם, המכשפה הרעה. "המכשפה צורחת, 'למה זה מגיע לי? אני דודה טובה. הכנתי מרק שפעת עם עוגות עבשות, טיגנתי תיקנים עם עגבניות חמוצות ורקובות עם רעלים'. אף אחד ביער לא ראה מה הוא אוכל, לכן כולם הפסיקו לאכול".
