מאמר שלי בנושא התמכרות לרשת מתוך אתר מאמרים https://www.articles.co.il/author/20169
השם "נרקו - רשת" בא לציין חשש: האם קיימת התמכרות למחשב ולאינטרנט בקרב צעירים?
הדעות בספרות המקצועית המועטה בנושא הנן חלוקות. יש הטוענים בבירור שקיימת תופעה כזו. אולם, מחברים אחרים שוללים את קיומה של תופעת ההתמכרות לאינטרנט של ילדים ונוער. בסיס השלילה העדר הגדרה פורמלית מצד הגורמים המוסמכים ו/או ע"י מקטלגים כגון מדריך האבחנות והקטגוריות הפסיכיאטריות בשם DSM IV (ממתינים למהדורתו החמישית הנמצאת בהכנה).
השם "נרקו - רשת" בא לציין חשש: האם קיימת התמכרות למחשב ולאינטרנט בקרב צעירים?
הדעות בספרות המקצועית המועטה בנושא הנן חלוקות. יש הטוענים בבירור שקיימת תופעה כזו. אולם, מחברים אחרים שוללים את קיומה של תופעת ההתמכרות לאינטרנט של ילדים ונוער. בסיס השלילה העדר הגדרה פורמלית מצד הגורמים המוסמכים ו/או ע"י מקטלגים כגון מדריך האבחנות והקטגוריות הפסיכיאטריות בשם DSM IV (ממתינים למהדורתו החמישית הנמצאת בהכנה).
אך מעבר להגדרות הפורמליות, ברמה הקלינית, ניתן בוודאות לקבוע שהמסך השתלט לא מעט על חיי ילדים בתקופה יחסית מהירה. רוב הילדים מבלים שעות -לעתים שעות לא שעות- כשעיניהם נשואים למסך כלשהו: למחשב, לטלוויזיה, לסוני-פלייסטיישן ואף למסך של הטלפון הסלולרי. מסך מסך מסך. נראה שכיום זו הדרך לקלוט, להביט על ולהבין את העולם הסובב. המסך מאפשר בעת ובעונה אחת להסתכל על תופעות מעניינות, מורכבות, מסעירות, מרגשות ויחד עם זאת הכל ממרחק רוגע. למה רוגע? כי הצפייה ממזערת את התגובה הרגשית, המרחק הפלסטי מהווה מעין סכר הגנתי ביסודו לבל נחווה עמוקות . ניתן להתחבר וניתן להינתק. הכל בלחיצת כפתור. לחץ על enter ואתה שייך. לחץ על escape ואתה באמת אינך שם עוד. ואולי תשוב ואולי לא. ה .-2- אך ישנם מצבים שנהפוך הוא: האינטרנט והמסך ,באופן כללי מאפשרים לחוות ,לחוש ולהרגיש ביתר שאת, דווקא בגלל המרחק הגדול והמובטח מראש שהוא מציע. כלומר, ניתן לחוש, לדמיין, לפנטז, להדבר ,"לגעת" ולהתקשר אך ללא סכנה לקיום של מפגש אינטימי פנים אל פנים ליצירת קשר אנושי עמוק ומתמשך. תן וקח כפי יכולתך. רק מה שבאמת תרצה לתת ולמשוך אליך מבעד למסך. המסך מאפשר גם תופעה חברתית אדירה: ילדים רבים שלמרבה הצער,אינם נהנים מרשת חברתית בחיים הממשיים ואולי הם בעצם מבודדים ,עשויים למצוא את עצמם ברשת האינטרנטית במקום מאוד מרכזי ואפילו להיחשב לבן-אדם "מגניב" ו"פופולרי". לא תמיד חייבים להתמודד בתוכניות ריאליטי על כוכבות. יש מספיק מקום ב- web להתחבר דרך משחק אונליין או אתר מבוקש, בלוג או רשת חברתית אופנתית כדי להתחיל לספור כמה חברים ניתן לרכוש ולקבל מהם "סמיילי" ומשוב מיידי ומפרגן (ברוב המקרים). מזור לבדידות אם כן זו אחת הסיבות להתמסרות המאסיבית לרשת. הצורך במיגור השעמום הנו סיבה טובה נוספת לעמוד בשורה אחת עם הבדידות הרגשית והחברתית כסיבות התורמות ישירות להתמכרות לרשת. הנה הביטו וראו: בהקלקה קלה אחת, כבמטה קסם, כל המועקה ואווירת הנכאים נעלמת ולפתע הצעיר מחובר לעולם רחב ,שלם,מלא דמויות ססגוניות. הקץ ל"ביאוס". המסך ממרכז, הצבעים והאור הבוהק משחררים את הדכדוך עד לשעה מאוחרת יותר. לפעמים עד אור הבוקר. שא שא שא... ההורים ישנים, נא לא להעיר אותם שמא ידרשו לכבות את המחשב, מחר יש בי"ס. -3- נכון, זה לא נשמע כל כך נורא. אז היכן הסכנה? ובכן, הברכה הנה גם הקללה: למעשה החברות ברשת ברוב המקרים מסתכמת בזה: ברשת הוירטואלית. בחיים הממשיים הכל ממשיך להתנהל אחרת. על פי רוב, אין כמעט אפשרות להעביר את החויה האינטרנטית למציאות. ריאליה היא לא וירטואליה. למרבה הצער, קורה לעתים שלאט לאט ובהדרגה נשאבים יותר ויותר למחשב ופחות ופחות מתמודדים עם החים עצמם. ישנם מקרים בהם מתחילה להתרחש פגיעה בתפקוד: היעדרות מביה"ס, איחורים רבים, ירידה בלימודים. לעתים המצב מחמיר מביא לעימותים בבית. ישנם מקרים בהם זה מגיע גם אלימות מילולית לכעס, לתסכול ולעתים רחוקות אף מעבר לזה כשההורה המגדל מנסה לנתק את הצעיר מהרשת. למרות שמשתמשים כבדים פועלים במשך הלילה עד הפיכת סדרי עולם, רוב הפעמים ההתחברות למחשב נעשית כבר על הבוקר ולאורך היממה כולל שעות של הסתגרות בחדר וניתוק מהסובב. במקרים קיצוניים ישנה גם הזנחה בהיגיינה ומופיעים סימנים ברורים של דיכאון ,חרדה ופגיעה כללית בתפקוד. אך, כשמחוברים לרשת: יש שוב "אקשן" יש חברים, יש מעמד, יש תפקוד אולי מרשים וגם הערכה והשגים ואפילו עולה חיוך על הפנים.
מה עושים? ברור שכל שימוש במסך, באינטנרנט אמור להיות נושא לדיון במשפחה תוך הסכמת כל הצדדים לגבי שעות ומשך ההתחברות והצפייה. אך כשישנם סימנים לשאיבת יתר לתוך המקלט/מחשב ו/או מופיע שינוי בהתנהגות וריבוי שעות מול המסך יש לפנות לייעוץ מקצועי לצורך הכוונה ובדיקה מה מביא את הצעיר לנטוש את המערכה המשפחתית, הלימודית, החברתית , חוגי העשרה וכד' ולהתחיל לפעול במערכת מקבילה סגורה בפלסטיק ורכיבים אלקטרוניים ולהרגיש מקובל, מקושר ומרושת בהצלחה באוטוסטראדה הוירטואלית של רחוב הרחובות: האינטרנט.
