‏הצגת רשומות עם תוויות משפחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משפחה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 4 בפברואר 2016

התמכרות ילדים ונוער למחשב ולרשת האינטרנט - בנימין וגנר

מאמר שלי בנושא התמכרות לרשת מתוך אתר מאמרים https://www.articles.co.il/author/20169

השם "נרקו - רשת" בא לציין חשש: האם קיימת התמכרות למחשב ולאינטרנט בקרב צעירים?
הדעות בספרות המקצועית המועטה בנושא הנן חלוקות. יש הטוענים בבירור שקיימת תופעה כזו. אולם, מחברים אחרים שוללים את קיומה של תופעת ההתמכרות לאינטרנט של ילדים ונוער. בסיס השלילה העדר הגדרה פורמלית מצד הגורמים המוסמכים ו/או ע"י מקטלגים כגון מדריך האבחנות והקטגוריות הפסיכיאטריות בשם DSM IV (ממתינים למהדורתו החמישית הנמצאת בהכנה).
ד"ר בנימין וגנר - הממכרות למחשב
אך מעבר להגדרות הפורמליות, ברמה הקלינית, ניתן בוודאות לקבוע שהמסך השתלט לא מעט על חיי ילדים בתקופה יחסית מהירה. רוב הילדים מבלים שעות -לעתים שעות לא שעות- כשעיניהם נשואים למסך כלשהו: למחשב, לטלוויזיה, לסוני-פלייסטיישן ואף למסך של הטלפון הסלולרי. מסך מסך מסך. נראה שכיום זו הדרך לקלוט, להביט על ולהבין את העולם הסובב. המסך מאפשר בעת ובעונה אחת להסתכל על תופעות מעניינות, מורכבות, מסעירות, מרגשות ויחד עם זאת הכל ממרחק רוגע. למה רוגע? כי הצפייה ממזערת את התגובה הרגשית, המרחק הפלסטי מהווה מעין סכר הגנתי ביסודו לבל נחווה עמוקות . ניתן להתחבר וניתן להינתק. הכל בלחיצת כפתור. לחץ על enter ואתה שייך. לחץ על escape ואתה באמת אינך שם עוד. ואולי תשוב ואולי לא. ה .-2- אך ישנם מצבים שנהפוך הוא: האינטרנט והמסך ,באופן כללי מאפשרים לחוות ,לחוש ולהרגיש ביתר שאת, דווקא בגלל המרחק הגדול והמובטח מראש שהוא מציע. כלומר, ניתן לחוש, לדמיין, לפנטז, להדבר ,"לגעת" ולהתקשר אך ללא סכנה לקיום של מפגש אינטימי פנים אל פנים ליצירת קשר אנושי עמוק ומתמשך. תן וקח כפי יכולתך. רק מה שבאמת תרצה לתת ולמשוך אליך מבעד למסך. המסך מאפשר גם תופעה חברתית אדירה: ילדים רבים שלמרבה הצער,אינם נהנים מרשת חברתית בחיים הממשיים ואולי הם בעצם מבודדים ,עשויים למצוא את עצמם ברשת האינטרנטית במקום מאוד מרכזי ואפילו להיחשב לבן-אדם "מגניב" ו"פופולרי". לא תמיד חייבים להתמודד בתוכניות ריאליטי על כוכבות. יש מספיק מקום ב- web להתחבר דרך משחק אונליין או אתר מבוקש, בלוג או רשת חברתית אופנתית כדי להתחיל לספור כמה חברים ניתן לרכוש ולקבל מהם "סמיילי" ומשוב מיידי ומפרגן (ברוב המקרים). מזור לבדידות אם כן זו אחת הסיבות להתמסרות המאסיבית לרשת. הצורך במיגור השעמום הנו סיבה טובה נוספת לעמוד בשורה אחת עם הבדידות הרגשית והחברתית כסיבות התורמות ישירות להתמכרות לרשת. הנה הביטו וראו: בהקלקה קלה אחת, כבמטה קסם, כל המועקה ואווירת הנכאים נעלמת ולפתע הצעיר מחובר לעולם רחב ,שלם,מלא דמויות ססגוניות. הקץ ל"ביאוס". המסך ממרכז, הצבעים והאור הבוהק משחררים את הדכדוך עד לשעה מאוחרת יותר. לפעמים עד אור הבוקר. שא שא שא... ההורים ישנים, נא לא להעיר אותם שמא ידרשו לכבות את המחשב, מחר יש בי"ס. -3- נכון, זה לא נשמע כל כך נורא. אז היכן הסכנה? ובכן, הברכה הנה גם הקללה: למעשה החברות ברשת ברוב המקרים מסתכמת בזה: ברשת הוירטואלית. בחיים הממשיים הכל ממשיך להתנהל אחרת. על פי רוב, אין כמעט אפשרות להעביר את החויה האינטרנטית למציאות. ריאליה היא לא וירטואליה. למרבה הצער, קורה לעתים שלאט לאט ובהדרגה נשאבים יותר ויותר למחשב ופחות ופחות מתמודדים עם החים עצמם. ישנם מקרים בהם מתחילה להתרחש פגיעה בתפקוד: היעדרות מביה"ס, איחורים רבים, ירידה בלימודים. לעתים המצב מחמיר מביא לעימותים בבית. ישנם מקרים בהם זה מגיע גם אלימות מילולית לכעס, לתסכול ולעתים רחוקות אף מעבר לזה כשההורה המגדל מנסה לנתק את הצעיר מהרשת. למרות שמשתמשים כבדים פועלים במשך הלילה עד הפיכת סדרי עולם, רוב הפעמים ההתחברות למחשב נעשית כבר על הבוקר ולאורך היממה כולל שעות של הסתגרות בחדר וניתוק מהסובב. במקרים קיצוניים ישנה גם הזנחה בהיגיינה ומופיעים סימנים ברורים של דיכאון ,חרדה ופגיעה כללית בתפקוד. אך, כשמחוברים לרשת: יש שוב "אקשן" יש חברים, יש מעמד, יש תפקוד אולי מרשים וגם הערכה והשגים ואפילו עולה חיוך על הפנים.
מה עושים? ברור שכל שימוש במסך, באינטנרנט אמור להיות נושא לדיון במשפחה תוך הסכמת כל הצדדים לגבי שעות ומשך ההתחברות והצפייה. אך כשישנם סימנים לשאיבת יתר לתוך המקלט/מחשב ו/או מופיע שינוי בהתנהגות וריבוי שעות מול המסך יש לפנות לייעוץ מקצועי לצורך הכוונה ובדיקה מה מביא את הצעיר לנטוש את המערכה המשפחתית, הלימודית, החברתית , חוגי העשרה וכד' ולהתחיל לפעול במערכת מקבילה סגורה בפלסטיק ורכיבים אלקטרוניים ולהרגיש מקובל, מקושר ומרושת בהצלחה באוטוסטראדה הוירטואלית של רחוב הרחובות: האינטרנט. 


ההערה של דוקטור בני וגנר: *המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות טכנית, אך אין לראות בכך כל כוונה לאפליה מגדרית*.

יום שני, 11 בינואר 2016

מאמרים של ד"ר בני וגנר

אני מפרסם בין היתר את מאמרים שלי גם באתר www.articles.co.il - אתר מאמרים מקצועיים.

כדי שתתרשמו אביא כדוגמה מאמר מתוך אלה שפרסמתי

איך שומרים על איזון בין חיי עבודה וקריירה וחיי משפחה

בנימין וגנר
"קשה. קשה." " מאוד מסובך". "להטוטנות של ממש". ביטויים אלה ואחרים נשמעים תדיר מפי הורים המגדלים את ילדיהם ובעת ובעונה אחת הם נדרשים להתמודד עם עולם מציאותי של קריירה ועבודה בה הדרישה לתפקוד הנה מירבית טוטלית ואינטנסיבית.
דרישה הנמצאת בעלייה מתמדת ומשמעותית מעת לעת, במיוחד בתקופה האחרונה. רוב ההורים כיום מתמודדים עם מצב חדש שלא היה כמותו בהיותם בעצמם ילדים. אז, לפחות אחד ההורים היה זמין ונגיש לילדים בבית. כיום בבתים רבים ,ההורים מגיעים הביתה לעתים לקראת או לפנות ערב ומוצאים ילדים עייפים ובמידה מסוימת אולי גם מתוסכלים כי בילו את מרבית שעות היום בידי אנשים טובים אך מבחינתם, בהשוואה לאמא ולאבא הם עבורם זרים והם גם מתחלפים. אין להורים אלה מודל זמין קודם ממי לקחת דוגמא וידע לגבי איך מגדלים ילדים כשאין נוכחות מספקת בבית ואין זמינות ממשית . גם האנרגיות מתפזרות לא רק לכיוון גידול ילדים.


ילדים להורים מתעשרים: תמונת מצב מאת ד"ר בנימין וגנר


דר' בנימין וגנר - עושר או אושר?

סיפור הצלחה אישי - כלכלי כנגד סיפור הצלחה במשפחה.

תופעת ההתעשרות המהירה הולכת ומשתרשת בארץ, בעיקר בעשור האחרון. יותר ויותר משפחות מצליחות, בפרק זמן קצר יחסית, לצבור הון עתק . אירוע זה הוא בעל השפעות מרחיקות לכת במישורים ובנדבכים שונים. ההשפעות חלות הן על כל פרט במשפחה והן על המשפחה כולה במסגרת הקהילה. תהליך ההתעשרות התעשרות המהירה מתרחשת כתוצאה מתהליך משמעותי המשנה סדרי עדיפויות וציפיות הדדיות במשפחה. תהליך זה תובע מההורים ומהילדים הסתגלות למצב החדש שנוצר, הכולל סבלנות רבה ויכולת המתנה והקרבה להגשמת החלום המשותף. כשהתהליך מתארך או מיטלטל מדי את המערכת המשפחתית - עלולות להיות לכך השלכות רבות .

ההשלכות על ההורה תהליך ההתעשרות המהירה תובע מההורה להשקיע ולפנות את מירב מרצו וזמנו לאורך זמן למיזם "על חשבון" המשפחה. ההתמודדות עם חיי קריירה ועם חיי משפחה מהווה נטל ועומס יתר על ההורה העלול לחוש "נקרע" בין שתי המערכות הדרשניות:המיזם המבטיח עושר והמשפחה מקור לאושר. התקווה להבאת עושר עתידי לבני-הבית עשויה להקל על תחושות לא נוחות עקב היעדרותו או המעטת השקעתו בהם. ההשלכות על הילדים ילדים נוטים לקבל את תהליך ההתעשרות ברגשות מעורבים: מחד, הם גאים מאוד בהורה המצליח ומצפים ל"חיים טובים" ברמה החומרית ול"ביחד" עמו, ברגע שיתעשר. מאידך, הם חשים את חסרונו של ההורה ביום-יום ובמקרים מסוימים, לעתים את אי זמינותו ומעורבותו הרגשית בחייהם.

השלכות ההתעשרות בעשור האחרון ישנם דיווחים על השפעת תהליך ההתעשרות ההורה על בני הנוער. ישנן עדויות המראות מגוון רחב של קשיים בתחום ההתנהגותי,החברתי והלימודי בקרב בני נוער ממשפחות שהתעשרו בתקופה קצרה יחסית. ניכר כי נוצר פער בין ההון שהצטבר כלכלית לבין ה"גרעון" הרגשי שתהליך ההתעשרות גרם לקשר הורה-ילד . ההתעשרות- השלכות על בני נוער הדיווחים מעידים על תופעות,כגון: שימוש בסמים ואלכוהול. עבריינות. חרדה. דיכאון והתאבדות. הישגים לימודיים נמוכים ולא בהתאם ליכולת. חוסר השתלבות במסגרות. משמעות הממצאים למרבה הצער וההפתעה: התופעות הנ"ל הן בחומרה גדולה יותר בהשוואה לאוכלוסיית גיל מקבילה רגילה, כגון: 22% דיכאון אצל נערות ממשפחות אמידות ( פי שלוש מהרגיל) התופעות קרובות באחוזים לנצפה בקרב בני נוער מהקצה השני של הקשת החברתית .( משפחות מצוקה) משמעות הממצאים הנה שלפנינו אוכלוסיית נוער בסיכון הדורשת התייחסות והתערבות.

הסיכון - אישיות חלשה פסיביות. וותרנות. תלותיות. כסף כערך שלילי, עוין ומרחיק. העדר ערך לכסף, התעלמות מתהליכים להגיע להישגים. דאגות לגבי העתיד, במידה ויצטרכו לנהל כספים. הימנעות מתחרות / מפסידניות. גורמי סיכון- הצעירים קיימת נטייה אצל חלק מהצעירים למלא את הלו"ז שלהם באין ספור חוגים ופעילויות מרובות כהסתרת הקשיים. מצב זה מדמה/מפצה על העומס של ההורים. השגיות גדולה אצל ההורה מעמידה את הצעיר במבחן יכולותיו בהווה ובעתיד. היא מחזקת מגמה של פרפקציוניזם והשגיות יתר המסכנות אותו. לעתים, מטרת ה"מילוי" הנו לחפות על ריקנות ובידוד רגשי המחליש את אישיותו ואת תפקודו. הצעיר עלול לבטל את אישיותו וייעודו ולהתיישר עם ציפיות ההורים והסביבה ולשכוח להיות "נאמן לעצמו". גורמי סיכון - ההורים כשל באיתור,בזיהוי ובהכרה בקשיי המתבגר הן בעת תהליך ההתעשרות של הוריו והן לאור שינוי המעמד החברתי - כלכלי של המשפחה. הימנעות מהסתכלות אובייקטיבית ומעמיקה על התהליך הרגשי העובר על הצאצא, במקביל לתהליך העובר על ההורה המתעשר. הנחת יסוד שהון נרכש יקל על הצעיר בהווה ובעתיד מבלי לתת את הדעת על מורכבות המצב החדש שנוצר גורמי סיכון- הורים פנייה לגורם ייעוצי/טיפולי רק בעת סימפטום חריף, כגון: הפרעה חמורה בהתנהגות. שמירה קפדנית מדי על פרטיות, חשש גדול מחשיפת קשיים ומאמצים מרובים להימנע ממבוכה בקרב הקהילה. היענות מוגזמת לציפייה החברתית שאצל העשירים "הכל בסדר" . מאידך, חשש גדול מ "שמחה לאיד".

גורמי סיכון- הסביבה גורמי חינוך וטיפול בקהילה לעתים מהססים לנהוג בטבעיות מול הורים אמידים מאוד לנוכח קשיים מורכבים אצל ילדיהם. לעתים מדובר בהכחשה,עיסוק מרכזי עם שכבות נזקקות יותר באוכלוסיה ואף סלחנות מסוימת. אותם סימפטומים של אזהרה אצל אוכלוסיות חלשות נתפסות אצל גורמי ייעוץ וחינוך כמעשי קונדס של "בני טובים", או נורמטיביים או "מותרים /מותאמים" למעמדם. הסיכוי - ההורים הגברת המודעות לגבי התופעה והשלכותיה שמירה על רצף הקשר הרגשי והתקשורתי עם הצעירים במשפחה לאורך תהליך ההתעשרות וגם לאחריה. עיצוב אישיות ,בניית מערך כוחות נפשיים ופיתוח חוסן נפשי בקרב הצאצאים תוך כדי תהליך ולאחריו. פנייה לגורמים מקצועיים מתאימים ברמה של מניעה ואם צריך- הכוונה וטיפול!. הסיכוי - ילדים ובני נוער תחושת שייכות למערכת משפחתית מתפקדת לאורך כל תהליך המיזם והצלחתו. קבלת תמיכה רגשית / טיפול פסיכולוגי מלווה מתאים. מודעות גבוהה- לקשיים ולליגיטימיות בבקשה לקבלת סיוע. העצמה והגברה של תפקודים שכליים ורגשיים חיוניים להתמודדויות עם מצבים מורכבים ומאתגרים בהווה ובעתיד. תחושת שייכות ומוטיבציה לתרומה לקהילה,כמשפרת זהות ,השתייכות ומגבירה אופקים. לקריאה נוספת נא לעיין בקישור הבא: 

יום רביעי, 4 בנובמבר 2015

ראיון אצל פרופ' קרסו בתכנית חיים בריא 03.11.15


האם ילד שלכם בררן באוכל? לתופעת התפריט המצומצם כבר יש הגדרה פסיכיאטרית וגם טיפול.
צפו בראיון עם ד"ר בנימין וגנר בתכנית חיים בריא 03.11.15

יום ראשון, 1 בנובמבר 2015

תפקיד האב מפרספקטיבה היסטורית(חלק ב')- ד"ר בני וגנר


מהפך נוסף חל על תפקיד האב בשנות השמונים של המאה ה- 20 כאשר יותר ויותר נשים יצאו לשוק העבודה, רכשו מקצועות ושאפו לעשות קריירה. במקביל למודעות לזכויות האישה התקבלה  באותה עת האמנה לזכויות הילד מטעם האו"ם אשר הסדירה את זכויותיהם של קטינים. כתוצאה מתהליכים אלה ,האבות נדרשו הן ע"י האמהות והן ע"י הצאצאים "לשוב הביתה" לחיק המשפחה אך הפעם ממקום אחר: כמקור לתמיכה ומשענת , עם יכולות גידול וטיפוח ויחס רך ורגשי לילדיו. דרישה זו הולידה את המושג של " האב החדש" האב המעורב רגשית, במקביל לאם, בגידול וחיי ילדיו.

הדרישה להיות " אב חדש" , אב מעורב רגשית "כמו האימא" הפגיש את הגברים עם דילמה לא פשוטה: האבות נדרשו לזנוח מאחוריהם את התפקיד המסורתי כפי שנתפס והונהג ע"י  אבותיהם  ואבות אבותיהם מימי התנ"ך ועד אותה עת. חוויה זו, נחוותה באופן תרבותי לא מודע כמעין " בגידה" מגדרית וכניעה לתכתיבי נשים וילדים . התחושה הייתה שלו האבות הקדמונים היו עדים למתרחש היו מזדעזעים ולא מאשרים. הדרישה החברתית- תרבותית לשבירת מחסום זה פגש קושי נוסף עבור גברים רבים: השפה הרגשית , הטיפול היומיומי המעורב והמכוון לילד לא היה ברמה היסטורית מנת חלקם של הגברים ולכן הם נדרשו כעת ללמוד את רזי הגידול והטיפוח של תינוקות וצעירים מפי האמהות אשר כאמור, מתמיד היו ונשארו קשורות לנשים אחרות ולרזי הגידול ההורי. כצעד מרחיק לכת לדרישה החברתית הנ"ל גברים נדרשו לראשונה להיות נוכחים בחדר הלידה ובהמשך להשתתף כמלווים פעילים בקורסים להכנת הלידה וכו' . עבור גברים רבים הדבר דימה לכניסה לטריטוריה לא מוכרת , אולי אסורה מעט והתקשו למצוא את מקומם ואת תפקידם בסיטואציות כאלה. יחד עם זאת, עבור גברים רבים מאוד הייתה זו הזדמנות בלתי רגילה לאפשר לעצמם להעניק מעצמם לצאצאיהם לא רק בתחום הפרנסה, הגבולות והמשמעת אלא גם מתוך העוצמות הרגשיות, האישיות והאוטנטיות של מקורות רוך רגש יכולת אמפטיה והכלה המצוי בקרבם מבלי להפוך בהכרח ל"נשיים" או " רכים". עבור ילדים רבים הקרבה הרגשית לאבות היה מקור מרענן של הזדהות והשתייכות , משענת בטוחה ומנוסה לגדול בצורה בריאה, חופשייה ובטוחה יותר. האב החדש נדרש להיות אב מעורב בחיי בניו ובנותיו באותה מידה. מחקרים חדשים הראו שילדים הגדלים בזכות המעורבות הפעילה והרגשית של שני הוריהם- המקדמים גם את עצמם ברמת העבודה- גדלים להיות בני אדם בעלי יכולת לאמפטיה ולהשיג הישגים גבוהים ברמה האקדמית והתפקודית. בהדרגה, גברים רבים אימצו את המודל החדש לאבהות , נטלו חלק נכבד בתהליכים משפחתיים משמעותיים מבחינה תקשורתית- רגשית, הפכו למעורבים ופעילים במסגרות החינוך והטיפול בילדיהם, למדו לחתל, לבשל ואף התפתחו בקריירות שבעבר היו מנת חלקן רק של אמהות. בחלק מהמקרים האם הפכה למפרנסת הראשית והאב היה למגדל הראשי של ילדיהם. לצד המהפכה בעולם האבהות עדיין הזמינות והנוכחות המעשית של אבות רבים בחיי היומיום של ילדיהם הצטמצמה עד מאוד  בשל דרישות העבודה והפרנסה והשאיפה לפיתוח קריירה. במקרים מסוימים אבות פגשו את ילדיהם בשעות הבוקר המוקדמות או רגע לפני השינה ו/או בשבת. הוי אומר שלצד המודעות הגוברת בחשיבות תפקיד האב בחיי ילדים לצורך התפתחותם הרגשית התקינה, במקרים לא מעטים הגברים נותרו מחויבים לעולם העבודה התובעני מבחינת שעות העבודה, לדרישות הפרנסה ולשאיפות האישיות לחיי קרירה ולמשאלה לצבירת הון.

בעשור האחרון חוקקו חוקים המסדירים את זכויות האבות כגון: חופשת לידה עבור האב, ביטול חוק חזקת הגיל הרך אשר העניק בעבר לאמהות זכות קדימה ובלעדית לגדל תינוקות מתחת לגיל בי"ס. וכו'. בעידן הנוכחי הלכה וגדלה בצורה תקדימית את השתתפותן של נשים במעגל הקריירה והעבודה במקביל ובדומה- ולעתים אף יותר- לגברים העובדים שעות מרובות. בהמשך לתהליכים שהתרחשו בחברה המערבית בכלל ובעולם העבודה, בפרט - אשר החלו לפני כמאה ועשרים שנה ואשר השפיעו באופן מכריע על מהות תפקיד האב ובהמשך על תפקיד האם- המצב היום הנו ששני ההורים נמצאים במקרים רבים מאוד מחוץ לבית לאורך מרבית שעות האור. עובדה זו מטשטשת עד מאוד את ההבדלים המסורתיים שהיו בעבר לגברים ולנשים לגבי תפיסת תפקידם ההורי בצורה שונה ברמה המגדרית. זוגות רבים, גברים כנשים  מתמודדים היום במעשה להטוטנות, דהיינו: כיצד לשלב חיי קריירה ועבודה עם חיי משפחה ואינם רואים כל הבדל או שוני בתפקיד האב לעומת תפקיד האם אלא מדברים בקול אחד על התפקיד ההורי ועל חלוקת מטלות הוריות למיניהם- רגשיות , טכניות, ערכיות ואחרות בצורה שוויונית ובחלוקה צודקת לכל צד. 

תפקיד האב מפרספקטיבה היסטורית(חלק א')- ד"ר בני וגנר




תפקיד האב עבר בשלושים השנים האחרונות מהפך אדיר שלא היה כמותו מראשית הציוויליזציה ועד לשנות השמונים של המאה ה- 20 בהיסטוריה הכללית של הגברים, בכלל ושל האבות, בפרט. לאורך השנים תפקיד האב אופיין בשל מעמדו הרם והנישא  והבלתי מעורער בהיררכיה המשפחתית כמי שמעניק ,מעמדה סמכותית בלעדית: חינוך, דת, גבולות, חוקים וערכים לכלל המשפחה. תפקיד מרכזי נוסף  היה בהיותו האב המפרנס  היחיד של משפחתו. כידוע, האם וילדים נחשבו אז לנכסי צאן ברזל של האב לצד שאר  רכושו וקניינו הבלעדי לו. תפקידים אחרים במשפחה היו אף הם מקובעים ולא השתנו במרוצת הדורות: על האישה חלה אז החובה  להוליד ולגדל ילדים בהיותם קטנים ולדאוג לטיפול וטיפוח של הבית. ילדים נחשבו ככאלה רק בגילאים הצעירים . למעשה,  ילדים קטנים נחשבו ל " מבוגרים בקטן". בנים זכרים מגיל עשר ואילך עזבו את האמהות עם שחר ויצאו עם אבותיהם ליום עבודה שלם ומפרך לעבודה בשדות או  בבתי המלאכה . הבנים שימשו כשוליית האבות ולמדו מהם הן  את רזי עולם העבודה והן את עולם הגבריות וכיצד עליהם להיות ולהתנהג כגברים. באופן מסורתי, הקשר אב- בת היה מרוחק יותר בהשוואה לקשר אב- בן. היה מצופה שהבת תישאר צמודה לאם עד חתונתה בגיל הצעיר  ותלמד ממנה את רזי הגידול והטיפול המשפחתי- ביתי. יחד עם זאת, הקשר אב- ילד היה נטול מעורבות רגשית ולא התבסס על אמפטיה, הכלה ותקשורת רגשית גלויה. הסברה הייתה שגישה רכה תוביל את הבנים לגדול כרכים ו"נשיים". גברים אינם בוכים הייתה סיסמא שהנציחה לאורך דורי דורות את הדרישה כלפי הגבר להראות איפוק מרבי ולגלות עצמה וכוח בכל מצב ומצב. על כן הגישה החינוכית התבססה על קשיחות ויד קשה ," חוסך שבטו שונא בנו". כך האמינו אבות ואבות ואבותיהם שבצורה זו בנים ילמדו להיות גברים ראויים וטובים.
עם פרוץ המהפכה התעשייתית בסוף המאה ה- 19 חל מפנה ראשון ומכונן בעולם הגברים ובחיי המשפחה: עם המעבר לעבודה במפעלים הגדולים, הקמת אזורי תעשייה נרחבים ,רוכזו  אוכלוסיות בערים זעירות  אשר הפכו לערים גדולות ומאוכלסות ע"י הגברים הפועלים במפעלים השונים.  גברים רבים מכל קצוות תבל נטשו את בתיהם בכפר,בעיירה , בעיר הלא מתועשת ובספר ונהרו אל העיר הגדולה בחיפוש אחר פרנסה ועושר. בהרבה מקרים בני המשפחה נותרו מאחור ומרחוק.  גברים אלה התגוררו בערים הגדולות  בסמוך למפעלים בתקווה שעם הזמן הם  יצליחו להביא לשם את שאר בני משפחתם. בפועל, ברוב המקרים, חלום איחוד המשפחה לא התרחש. כתוצאה מכך, משפחות רבות נותרו ללא דמות אב זמין, נוכח בבית, משמעותי וממלא אחר תפקידיו המסורתיים . ילדיהם חדלו לשמש שוליית האבות ונותרו עם אחותיהם ואמותיהם . עובדה זו השפיע ישירות על תפקיד האם. תרמה גם להעצמת תפקיד האם  המהפכה הפמיניסטית ותהליך שחרור האישה אשר התרחשו בראשית המאה הקודמת ולאורך כל אותה מאה . בגין זה  ניתנה משמעות ותוקף אחר לתפקיד האם . לדוגמא : האם הפכה להיות הדמות המרכזית עבור ילדיה בצורה הולכת וגדלה  ולעתים קרובות הדמות הבלעדית הקובעת בחיים השוטפים בבית וכמשפיעה בחיי היומיום על ערכי ודרכי חינוך הילדים . בשל הריחוק הגיאוגרפי תפקיד האב הצטמצם באותה תקופה למי שדואג לפרנסה עבור המשפחה הרחוקה  וכשולט בשלט רחוק על הקודים האתיים, הדתיים והמוסריים של המשפחה. במרוצת הזמן ,בתי המשפט בארצות המערב העניקו יותר ויותר סמכויות לאמהות לנהל את חיי המשפחה וקביעת מדיניות החינוך עבור ילדיהן.

יום שישי, 16 באוקטובר 2015

האם הילדות בימינו הולכת ונעלמת? 



השאלה, די מפתיעה, הנשאלת בימינו בקרב החוקרים את התפתחותם החברתית של ילדים - האם הילדות בזמנים המודרניים הולכת ונעלמת? האם תם עידן הילדות?
ואני מרשה לעצמי להוסיף: האם בעת הנוכחית מה שכונה בעבר  כ "קסמה של הילדות" – פסה מהעולם?שאלת החוקרים הנ"ל מתכוונת לשאול האם הגיע סוף לתפישת "ילדותיות ההיסטורית" כפי שהיא הומשגה בתקופה הרומנטית של המאה ה- 18 וה- 19?
כפי שחוקר בשם דסברג (DASBERG) קבע בשנת 1975 המונח "ילדותיות היסטורית" התייחס בזמנו לדרך גידול של ילדים תוך שמירה על היותם קטנים - פשוטו כמשמעו. כלומר, שמירה על זכותם להיות "ילדותיים" ולא מודעים לעובדות החיים ולרזי עולמם של מבוגרים.
המושג של ילדותיות קבע הפרדה חדה וברורה בין עולם הילדים לבין עולם המבוגרים. על ההורים היה להוביל את ילדיהם במהלך גידולם והתפתחותם צעד אחר צעד ובהדרגה אל תוך עולם המבוגרים. עולם שעד אז, היה נסתר עבורם ולהכין אותם לעולם לכניסה אל העולם הזה.

להמשך קריאה:



יום רביעי, 14 באוקטובר 2015

"אוליבר טוויסט" 2012 - גם ב 2015.


עוד ב 7 במרץ 2012 בערב חג פורים כתבתי פוסט בשם "אוליבר טוויסט 2012- התפתחות או נסיגה חברתית?" שעסק באיך ילדים מתמודדים עם תופעה של הורים עסוקים. 
היום כבר שנת 2015 והמצב לא השתנה. גם היום הורים ממשיכים לעבוד שעות על גבי שעות ונאלצים להקדיש את זמן ההורות היקר שלהם לעבודה. לכן אני חושב שהפוסט הזה עדיין מאוד אקטואלי וחשוב לקריאה, אז אני הולך לשחזר אותו כאן.


שינויים כלכלים-חברתיים ותמורות מרחיקי לכת בעולם העבודה משפיעים כיום בצורה ישירה, חדה ודי בוטה בעולם המשפחה בכלל, ובחיי ילדים בפרט. אין ספק, שבחברה העכשווית בעלת אופי מערבי מקום העבודה "שאב" את ההורים לתוכו בצורה חסרת תקדים – לדוגמא: שני הורים עובדים שעות לא שעות- על חשבון ההנכחה ההורית שמתמיד הייתה מנת חלקה של חיי המשפחה. כלומר, אין שינוי, כמובן, באהבה ההורית ולא בכוונות הנכונות של הורים  להעניק לילדיהם את המרב והמיטיב . כיום הנוכחות ההורית הנו מוצר הנעדר- ברמות ודרגות שונות- מבתים רבים בישראל.

ילדים קטנים לרוב אינם מבינים את מהותו של אותו מקום עבודה אליו נשאבים הוריהם ביום- יום  ולעתים קרובות, הוא גם גורר אותם אליו  בבית – בשעות הערב- וגורם להם להיות מחובר אליו  דרך הרשת, מסרונים, שיחות טלפוניות וכד'. אין הכוונה שאם מכירים את המקום הפיזי אז השאלה הזו מקבלת מענה. זוהי שאלה כללית יותר: "למה הוריי עסוקים כל כך בעבודה ופחות נמצאים איתי"?

אצל בני- אדם , בשונה מבעלי חיים אחרים הנוכחות ההורית הנה חיונית וקריטית לגדילה והתפתחות רגשית תקינה , דרך דיגום, תיווך ושיתוף חוויתי יומיומי וכד'. על פי רוב, ילדים נמצאים במסגרות חינוכיות של אחרי שעות הלימודים כגון צהרון ולעתים גם ב- "ערבון". ויש מי שהציע בציניות מסגרות משלימות נוספות, כגון: " לילון"  או "שחרון" שיכין את הילדים ליום חדש. זה באמת לא מצחיק.

האתר של מכון וגנר

מכון וגנר עבר לאתר החדש שלו !

האתר נמצא בכתובת http://www.the-group-way.co.il
האתר החדש מתמקד בעיקר בנושא קבוצות הילדים. יש בו הרחבה לגבי הקורס שניתן לעבור במכון וגנר. רשימה של המרכזים שעברו השתלמויות וקבצים ומצגות שהיו באתר הישן.


אתר  the-group-way.co.il

ד"ר בני וגנר
פסיכיאטר ילדים ונוער ופסיכותרפיסט. מנחה ומדריך בטיפול קבוצתי בילדים במסגרות חינוך בריאות ורווחה במרכזים טיפוליים ושיקומיים באזורים שונים בארץ. מנהל "מכון וגנר" ומרכז "דרך הקבוצה". מפתח אסטרטגיות לעבודה טיפולית בקבוצות ילדים בגיל הצעיר עם לקויות התפתחותיות ובילדים עם קשיים רגשיים-חברתיים-התנהגותיים

גב' אדית וגנר

קליאנית תקשורת , מדריכה מוסמכת. M.A. ייעוץ לחינוך המיוחד. בעלת ניסיון רב באבחון וטיפול פרטני וקבוצתי בילדים עם לקויות התפתחותיות. עוסקת בהדרכת בעלי מקצוע במסגרות החינוך המיוחד, החינוך הקדם יסודי והבריאות. משלבת היבטים מתחומי התפתחות שונים יחד עם הראייה הרגשית בעת בניית אסטרטגיות עבודה בקבוצות טיפוליות.


אתם מוזמנים להיכנס ולהתרשם ואף להציע הצעות דרך דף הצור קשר שנמצא באתר.

בכבוד רב

ד"ר בני וגנר, מנהל מכון וגנרמנהל מכון וגנר